בצער רב אני נאלץ להודיע על פטירתו של סמיון רוזנפלד הניצול היחיד ממרד סוביבור, שגר אצלנו בבית הסיעודי במועצה.

במשך שנים, זכיתי כל בוקר לבקר אדם מיוחד וחייכן שלמרות כל מה שעבר תמיד היה אופטימי. 
סמיון היה אדם יקר שסיפורו הייחודי היווה השראה לגבורה יהודית והוא יחסר לכולנו.

הלוויה תתקיים מחר יום ג׳ שעה 17.00 בית עלמין בני עייש..

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

****★*****★******★******★*******★**

רק לפני חודש סיפרתי כאן על סמיון וסיפור חייו הייחודי. 
מצרף שוב הפעם לזכרו.

סמיון נולד בשנת 1922 בכפר קטן באוקראינה ועד למלחמה לא הרגיש כלל אנטישמיות. ב1940 התגייס לצבא האדום ובזמן שלחם נגד הגרמנים נרצחה כל משפחתו בקבר אחים סמוך לכפר בו התגוררו. 
בשנת 1941 נפצע בקרב ונלקח כשבוי מלחמה למחנה הריכוז במינסק. התנאים שם היו קשים מאוד ואלמלא רופא גרמני אחד שעזר ונתן להם מעט מהאבקה שנשארה מהבירה שהיו שותים הגרמנים , היו מתים. 
בסוף 1943 פורק המחנה והאנשים שבו נשלחו בשני טרנספורטים לפולין – האחד למחנה ההשמדה מיידנק והשני לסוביבור.

כשהגיעו לשם העמידו אותנו ושאלו מי בעל מקצוע , לדמיון היתה תחושה שאם ישתוק יקרה לו משהו רע ולכן אמר שהוא בעל מקצוע ונלקח לעבוד בנגריה. לאחר כמה שבועות שאל את אחד הקצינים הנאצים היכן חבריו מהמחנה והוא הצביע על ארובות הקרמטוריום ואמר "אתה רואה את העשן שם? אלה החברים שלך" 
אחד מהחברים שניצלו יחד איתו היה אלכסנדר סשה פצרסקי, קצין בצבא האדום שהחל לחשוב על התוכנית של מרד ובריחה והפך למפקד הצבאי של הבריחה מסוביבור. בנגריה היו כל מיני פטישים וסכינים . הרעיון היה שכל אחד יהיה אחראי על הנאצי שהזמין ממנו עבודה וכשהם יגיעו יכו אותם עם הגרזנים . תוכנית הפעולה הצליחה כמעט באופן מלא 11 קציני אס אס נרצחו השלושה שניצלו גילו את התוכנית וגרמו ליהודים לברוח על נפשם. מסוביבור יצאו בערך 300 אנשים אך בדרך כמעט כולם נהרגו. החיילים האוקראינים שהיו במגדלי השמירה ירו עלינו וחלק נהרגו ממוקשים. משם ברחו ליער והסתתרו בו עד סיום המלחמה. 
עם סיום המלחמה חזר סמיון לאוקראינה שם התחתן והקים את משפחתו. ב1990 עלה לישראל עם שני ילדיו