אלי אסקוזידו במשלחת של עמותת ארז

השבת נקרא בבתי הכנסת את הפסוק "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" – ומפרשים אומרים "כולכם" – יחד, בלב אחד מתוך אחדות ואהבת הבריות.

בשבועיים האחרונים לקחתי חלק במשלחת המיוחדת של עמותת ארז – עמותה שהוקמה עי תושב בני ראם שמעון פריינטה ובין היתר מוציאה כל שנה נכים עם כסאות גלגלים לנצח את אתגרי הר האנפורנה.
איתי במשלחת היה חבר מהצבא – חנן אריאל ממשואות יצחק אביה של הנווטת תמר אריאל ז"ל – הנווטת הדתיה הראשונה בצהל שנהרגה במהלך סופת שלגים בהר האנפורנה תוך שהיא מסייעת ומצילה את המטיילים סביבה.

דמותה וערכיה של תמר תאמו במדויק את ערכי המסע שערכנו וליוו אותנו לכל אורכו והפכו אותו למרגש ומשמעותי אפילו יותר. כך למשל בערב שבת נפגשנו בגסטהאוס עם כשלושים חבר'ה צעירים מישראל וכשישבנו בחדר האוכל סיפר להם חנן על תמר ועל ערך הנתינה האינסופית לה לזולת – ערך שהוביל אותה להתגייס לצבא אחרי שסיימה שרות לאומי באבן שמואל.

אך רגע השיא היה היום ורגע שבו הגענו למקום בו קפאה תמר למוות.
בנקודה זו אחרי שעות בהם עודדה וחילצה פיזית ונפשית את חבריה המטיילים קרסה לבסוף תמר ונפטרה.
בנקודה זו המסמלת יותר מכל את דרכה ואת ערך הנתינה שלה , ערך שאביה יישם באותו רגע כאשר ליווה נכים באתגר ההר, עמדנו יחד כולנו וערכנו אזכרה כשבסיומה התקבלה ההודעה המרגשת באמת – תמר הוכרה כחללת צהל שנספתה במערכה (לפי החוק שגם חייל משוחרר שנהרג במהלך פעילות להצלת הזולת יוכר כחלל צהל)

ההכרה בתמר בימים אלו ימי אלול סמלית במיוחד ומעצימה יותר מכל את המסר של חודש אלול- "אני לדודי ודודי לי" .
ובימים אלו של סליחות וחשבון נפש אני מציע לכולנו להיזכר בתמר אריאל ז"ל וליישם את צוואתה הלא כתובה – להרבות באהבת הבריות והנתינה לזולת.